אז חזרתי משבועיים של אימון מילואים. לא בטוח מה היה קשה לי יותר, האימון עצמו או המחשבה על המטופלים שלא יכולתי להיות זמין בשבילם. בכל מקרה, חזרתי משם עם 5 מסקנות לחיים והנה הן לפניכם:
1* להנות מהדברים היומיומיים *1
הדבר הראשון שמרגישים במילואים הוא חוסר הנוחות מהיציאה מהשיגרה ואיבוד כל הפריווילגיות אליהם רגילים, כמו מקום נוח לשבת, שימוש בסמארטפון, מקלחת טובה או אפילו מקום מוצל וקריר. כמובן שאחרי זמן מה הגוף מתחיל להתרגל וגם התנאים האלו הופכים לסוג של שיגרה וכתוצאה מכך לאחר השיבה הביתה פתאום כל דבר נראה לי שונה. נסיעה רגילה באוטובוס שהייתה יכולה להיות מציקה ב"סתם עוד יום" פתאום קיבלה התייחסות שונה כשמצאתי את עצמי נהנה מהצבע הכחול והבוהק של המושבים, המזגן המקרקר ואפילו החברה של האנשים המוזרים שאפשר למצוא רק בתחבורה הציבורית הצליחה לבדר אותי.
לפעמים כשאתם עמוק בתוך השיגרה ומרגישים שחוקים, אולי כדאי להסתכל על המצב מצד אובייקטיבי ולהבין שלא הכל כלכך נורא ויש בחיים שלנו המון דברים טובים שפשוט כבר התרגלנו אליהם ואנחנו מפספסים אותם. ובהמשך ישיר לדברים האלו אני עובר מיד אל המסקנה הבאה:
2* להתנתק מבן\בת הזוג לפעמים *2
יש פתגם יפני (לא סיני! הפתעה!) שאומר ש:
"ככל שאתה קרוב יותר למשהו, כך קשה יותר לראות אותו."
ולמרות שזה נשמע מוזר זה נכון. אם נסתכל על תחילת היחסים בזוגיות שלנו ניזכר בתקופות הרבה יותר רומנטיות ומרגשות, תקופות של גילוי, הנאה ושמחה. אך כמו כל דבר בחיים גם זה הולך ונשחק לאט לאט. חוסר החידוש, המטלות היומיומיות וכל הלחצים של לחיות ולהתקיים בארץ ישראל גורמים לנו לשכוח כמה החצי השני שלנו יקר וכמה קשה יהיה בלעדיו. לפעמים עדיף להתנתק ולקחת כמה ימים בנפרד כדי להיזכר בזה. להתרחק מעט ולראות בבהירות במה זכינו.
3* רוב האנשים לא מכירים את הרפואה הסינית *3
צה"ל הוא כור היתוך ובמהלכו אתה פוגש, משוחח וחי עם אנשים שבמהלך החיים הרגיל שלך לא היית אפילו חושב לשבת איתם באותו חדר. ככל שהימים עברו, שתינו והזענו בצלנית, העברנו את הזמן ודיברנו, שמתי לב לכך שהמון אנשים באמת לא מודעים להצלחה והאפשרויות שהדיקור הסיני יכול להציע. דיברתי, הסברתי ואפילו לימדתי על נקודות לחיצה שיכולות לעזור. בשבת שסגרנו טיפלתי באנשים עד שנגמרו לי כל המחטים שהבאתי. ופתאום אתה שומע את הבן אדם שקרא לזה "חרטא" ביום הראשון מספר בהתלהבות איך הפסיק לכאוב לו הראש ברגע.
אם אתם מכירים את הרפואה הסינית ויצא לכם להתנסות, שווה להציע גם לאחרים, אפילו אם אתם לא בטוחים שזה יכול לעזור. דיקור סיני יכול להיות הפיתרון להמון דברים. (רשימת הדברים להם רפואה סינית יכולה לעזור)
4* הכל עניין של גישה *4
באחד הימים האחרונים של האימון מצאנו את עצמנו, אחרי יום מפרך, נוסעים במשך שעות עם ציוד מיגון מלא ומציק, בכלי ששוקל 13 טון בעל מנוע שמפיק רעש מחריד אוזניים והאגזוז הענק שהיה מכוון ישר אלינו, שהיה מפריע לנו יותר אם הפנים שלנו כבר לא היו מכוסות באבק עד אפס מקום.
במקום לקחת את העניין קשה מדי, שני החבר'ה שעמדו שם ואני התחלנו לשיר שירים, להיזכר במילים שלהם ולחקות את הזמרים. מתים מעייפות ומזייפים בצורה מחרידה הצלחנו להעביר את הזמן בכיף ולא לקחת קשה מדי את הסיטואציה. אפשר לעשות את זה בכל זמן, גם בחיים הרגילים. למשל כשאני לא מצליח להרדם בלילה, אני לא לוקח את זה קשה מדי, כולנו מכירים את זה שככל שמנסים יותר להרדם ככה נשארים יותר ערניים. אם במקום זה מקבלים את הגזירה של "חוסר ההרדמות" ונהנים מזה שאפשר להרגיש את הזמן עובר ולנוח מנטלית במקום להירדם ולהתעורר במכה, הגוף נרגע ונרדמים מבלי לשים לב.
5* לא צריך לדאוג מהמחר *5
השבוע שלפני תחילת המילואים לא היה קל. מחשבות קדימה, מה יהיה אם... אין לי כוח ל... והמון שביזות. כמובן שכל התחזיות היו נכונות ובאמת שמילואים זה לא דבר קל, אבל כל הלחץ הזה לא עזר בכלום, אי אפשר לעצור את הזמן ובסופו של דבר כל הלחץ הזה רק מאריך את הסבל במקום לקצר אותו. גם במהלך האימון עצמו, לפני שיוצאים לתרגיל ועושים את כל ההכנות, דברים נראים לא ברורים ומלחיצים. החלק שאני הכי שונא הוא ההמתנה לתחילת התרגיל, בגלל חוסר הידיעה והמתח, אבל ברגע שמתחילים, מזיעים, רצים, קופצים ויורים. מבינים שהכל שטויות ושכל הדאגה המוקדמת פשוט מיותרת.
בחיי היום יום כולנו לחוצים וסובלים מסטרס, אבל תמיד מוצאים פיתרון ובסוף הכל מסתדר, אז באמת, אולי נמצא סוף סוף את הדרך להבין את זה מראש ולהישאר רגועים כבר מההתחלה?
ברק גומבוש, מטפל ברפואה סינית ומפקד במילואים.
Comentarios