החייאה

לא מזמן עברתי במד"א ריענון של קורס החייאה, זה חשוב כמטפל לדעת איך לפעול במקרי חירום מסכני חיים, דיקור סיני הוא לא הפתרון למישהו שאיבד את ההכרה והמוח שלו לא מקבל חמצן, למרות שכן יש כמה נקודות דיקור שכן נחשבות ל"מחזירות להכרה" ובואו נגיד שהן מבין הנקודות היותר כואבות שאפשר לדמיין.

בתכלס, הדברים שאני כותב כאן הם ספק הדרכה למקרה חירום, ספק תזכורת לעצמי בשביל לקרוא מדי פעם. מה שהם לא זה תחליף לקורס החייאה של מד"א, זה עניין של 3-4 שעות עם תרגולים על בובות ועם מדריך שידע לענות על כל השאלות. אם אתם מטפלים מתחילים, מטפלים ותיקים שכבר הספיקו לשכוח וצריכים ריענון או סתם אנשים שרוצים לדעת להציל חיי אדם, אני ממליץ בחום להקדיש את הזמן וללמוד לעשות את זה.

יש את השילוש הקדוש של מערכות הגוף:

מערכת העצבים – מערכת הנשימה – מערכת הלב והדם

החדשות הרעות הן שמספיק שאחת מהמערכות האלו מפסיקה לעבוד והגוף ידרדר כל כך מהר שאפילו 10 שניות יכולות להיות ההבדל בין חיים ומוות.

החדשות הטובות הן שבימינו יש כמעט בכל פינה מכשיר "דפיברילטור" חכם. הוא נמצא במרפאות, במרכזי קניות, אפילו בבנייני משרדים וברגע שמפעילים אותו הוא יכול להדריך אותנו מה לעשות ולהגדיל את סיכויי ההישרדות של מחוסר ההכרה.

במקרה בו אין דפיברילטור באזור, וגם עד שמביאים אותו ומחברים אותו, צריך לעשות את צעדי ההחייאה במהירות וביעילות האפשרית כדי שהגוף ימשיך להזרים דם וחמצן למוח אפילו שאחת המערכות של השילוש הקדוש הפסיקה לפעול.

דבר ראשון שצריך לעשות, הוא להיות בטוחים שמחוסר ההכרה באמת מחוסר הכרה, הכוונה היא לזה שהוא לא מסוגל לנשום ולהזרים את הדם בגוף שלו באופן עצמאי, בניגוד למשל למישהו שסתם התעלף, עדיין נושם ועדיין עם דופק.

אז מתחילים מ"נוהל שכן" בעזרתו אנחנו נברר אם יש חוסר הכרה או לא.

ש- שמיעה, או שהרבה אנשים קוראים לזה "איש איש איך אתה מרגיש?" לנסות לדבר אל מחוסר ההכרה בקול רם, אולי הוא סתם נרדם ולא שומע טוב. אם הוא לא מגיב עוברים לבדיקה הבאה.

כ- כאב, לפעמים אנשים מעורפלים לא יקשיבו למילים, אבל אם משהו מכאיב להם הגוף יפעל כדי למנוע אותו. מה שעושים זה צובטים את מחוסר ההכרה בשרירי הטרפזים קרוב לצוואר כדי להכאיב לו בכוונה, עושים את הצביטה בשני הצדדים, כי אולי הוא סובל מחוסר תחושה באחד הצדדים או משהו כזה. אם הוא לא מגיב עוברים לבדיקה הבאה.

נ- נשימה, מקרבים את האוזן אל האף של מחוסר ההכרה ומביטים על החזה שלו, אפשר גם להניח את היד בעדינות על החזה כדי לראות אם מרגישים תנועה, יותר חשוב לראות אותה או לחוש ולשמוע את הנשימות. אם הוא גם לא נושם, אנחנו בבעיה. מדובר במחוסר הכרה אמיתי.

דבר ראשון שצריך לעשות זה לקרוא לעזרה, כל אדם אחר שנמצא במקום יכול לסייע, אפילו אם זה רק ילד הוא עדיין יכול לטלפן למד"א או להדריך את הפרמדיקים אל הכניסה לבית. אם נמצאים במקום בו יש דפיברילטור צריך לדרוש אותו במהירות האפשרית. וכמובן לא לשכוח לפנות אל אנשים ספציפיים ולתת להם את ההוראות, כדי שלא יהיה מקרה בו כל אחד חושב שמישהו אחר יעשה את העבודה וכולם יישארו בשוק. עצה שלי, לא להגיד לאנשים "תזמין אמבולנס!" או "צלצל למד"א!" אלא להגיד "צלצל 101!" לפעמים בשעת לחץ אנשים שוכחים מה מספר הטלפון שיביא את הישועה.

עד שהאמבולנס מגיע בודקים את הדופק ומתחילים לעשות עיסויים לחזה, אם אפשרי, כדאי להוריד את החולצה, גם כדי להדביק את הדפיברילטור וגם בשביל המשך הטיפול של הפרמדיקים.

סוגרים את האצבעות בין האצבעות של היד השנייה, יושבים על הברכיים, מניחים את הידיים על מרכז החזה, בקו האמצע בין הפטמות ומשתמשים במשקל הגוף ולא בשרירים כדי לא להתעייף. אחרי 30 לחיצות בקצב של 100-120 לחיצות בדקה (או בקצב של סטיינג אלייב – לינק) פותחים את דרכי האויר של מחוסר ההכרה. תופסים את הראש מהמצח בצורת L ומטים אותו אחורה, צריך לבדוק גם שאין הפרשות בתוך הפה, אם יש, מסובבים אותו על הצד ואפשר גם להוציא אותן עם האצבע, רק לא לעבור את קו השיניים כדי שהוא לא ינשך אותה בטעות. ואז שוב חוזרים חלילה. 30 לחיצות – נתיב אויר – 30 לחיצות – נתיב אויר. בשנים האחרונות הגיעו למסקנה שלהנשמה מפה לפה כמו בסרטים כבר יש פחות יעילות ושהעיסויים (הלחיצות) הכי חשובים.

אם הגיע הדפיברילטור מדליקים אותו ומקשיבים להוראות שלו. את המדבקות שלו צריך להדביק בצד העלין ימני של החזה והתחתון שמאלי של החזה (בערך איפה שהטחול). המכשיר ידבר ויבקש לפעמים להפסיק את העיסויים בשביל לבדוק את מצב הלב ולפעמים ימליץ על מכת חשמל (זה כן כמו בסרטים!) ואז צריך להרחיק את כולם וללחוץ על הכפתור שנותן את מכת החשמל. אחרי שהיא הסתיימה להמשיך בעיסויים.

מומלץ גם למדוד את הדופק של מחוסר ההכרה בזמן שהמכשיר עושה את האבחונים בזמן בו לא עושים את עיסויים, כל עוד לא מזיזים את המטופל יותר מדי.

-

במקומות בהם יש עגלת חירום או תיק החייאה יש מכשירים נוספים בהם אפשר וכדאי להשתמש אם עברתם את ההכשרה המתאימה ואם יחד איתכם יש לפחות עוד אדם אחד שיכול לעזור. לפני כל המכשירים קודם כל מחברים את הדפיברילטור וגם תוך כדי ההתעסקות עם המכשירים ממשיכים עם העיסויים.

בתא הגדול של התיק יש את מסכת האמבו על כל חלקיה וסאקשן.

בתא הבינוני, ציוד חבישה.

בתא הקטן, צינורות קטטרים ומנתבי אויר.

בנפרד, מיכל חמצן.

מנתב אויר – מודדים אותו מהאוזן עד הפה, אם הוא ארוך יותר מהפה צריך מידה קטנה יותר. אם לא מצליחים להכניס אפשר לוותר עליו. מכניסים אותו לעומק 2 שליש עם העיקול כלפי מעלה ואז מסובבים אותו כלפי מטה ודוחפים את השליש האחרון. כשמוציאים פשוט מושכים בעדינות. לא לשכוח שעדיין צריך להטות את הראש לאחור, אפילו אם הנתב אויר בפנים

סאקשן – מחברים אליו את הצינור ומכניסים אותו לפה, הוא יכול לשאוב את ההפרשות בלי שנצטרך להפוך את המטופל. כן נצטרך להוציא את המנתב אויר כשרוצים לשאוב הפרשות, אחרת הן עלולות להיתקע בו.

אמבו – (בלון הנשמה) החלק של הבלון והמסכה עצמה הם רב פעמיים, המסנן שהוא החלק הירוק שמתחבר בינהם הוא חד פעמי. הוא אמור להיות מאוכסן בתוך המסכה.

מיכל חמצן – ניתן לחבר אותו אל האמבו ואז הוא יעיל יותר. לשים לב שהוא מכוון על קצב 10.

מטפל אחד ממשיך עם העיסויים והמטפל השני מכין את המכשירים. ברגע שמסכת האמבו מוכנה (אפילו ללא חיבור לחמצן) אפשר להניח אותה על מחוסר ההכרה, המעסה סופר 5 עיסויים אחרונים ואז איש המכשירים קודם כל בודק אם יש הפרשות, מחזיק את המסכה בצורת CE , האצבע והאגודל סביב המסכה ושלושת האצבעות הנוספות על הלסת, מסייעות להטות את הראש לאחור. הלחיצות צריכות להיות עם 3 אצבעות (או 2 לילדים) ולא מהירות. עושים לחיצה איטית, משחררים, סופרים 5 שניות, עוד לחיצה איטית, משחררים וממשיכים ל30 עיסויים. וחוזר חלילה עד שהאמבולנס מגיע ומפנה אותו.

נקווה שלא נצטרך להשתמש בטכניקות ההחייאה אף פעם, אבל עדיף להכיר אותן על כל צרה שלא תבוא.