קשה מאוד להסביר בקצרה את האופן שבו הדיקור משפיע על הגוף וחשוב לציין שמבחינת המדע המערבי עדיין לא גילו בוודאות כיצד הוא מצליח לעזור לכלכך הרבה אנשים. יש כל מיני תאוריות על המקום ממנו נודע לנו על נקודות הדיקור ושימושן, בין אם זה ממידע שעבר בין אב לבן במשך אלפים של שנות ניסיון, שיטה שהועברה אלינו ע"י כוח עליון או אולי אפילו טריקים שחייזרים לימדו אותנו.
אבל כשאני מסתכל על המקורות הראשונים שסידרו את הרפואה הסינית למה שהיא היום (ספר על שם הקיסר הצהוב מלפני אלפי שנים) ועל הניסיון הקליני שראיתי בעצמי אני חושב שהתאוריה הכי קרובה למציאות נמצאת ברצון לחקור את גוף האדם וניסיון שנצבר עם טיפולים לאורך השנים.
בגדול אפשר לחלק כל דבר בעולם הזה ליין ויאנג (למידע נוסף עליהם אפשר ללחוץ פה), החלוקה הזאת הופכת הכל בעולם לשחור ולבן, עם הזמן הסינים הרחיבו את החלוקה שלהם לדבר שנקרא 5 האלמנטים, הם בעצם שיפרו את הטלויזיה משחור לבן לטלויזיה צבעונית ונתנו הרבה יותר אפשרויות ומגוון לכל דבר בעולם ולטיפולים בפרט. השלב הבא חילק את כל אברי הגוף בין האלמנטים ובנה מערכת שנקראת "12 אברי הזאנג פו" לפיה לכל איבר בגוף יש תפקידים שונים, חלקים נראים לנו הגיוניים וחלקם אותי פחות, הלב למשל אחראי גם על זרימה של דם בגוף, אבל גם על הנשמה והיצירתיות שלנו, והריאות, חוץ מזה שהן אחראיות על קבלת האנרגיה מהאויר קשורות מאוד גם לעור הגוף. השימוש בצמחי המרפא הסיניים מתבסס בעיקר על תאוריית הזאנג פו, פורמולה לסינוסיטיס יכולה לנקות אש מהכבד, לחזק את הצ'י של הריאות או לחזק את הטחול כדי לנקות לחות מהגוף.
כשזה מגיע לדיקור עוברים לנו בגוף 12 מרידיאנים ראשיים ועוד כל מיני מרידיאנים מיוחדים למיניהם. החלוקה הייתה מתבקשת, במשך השנים שייכו לכל מרידיאן איבר מאיברי הזאנג פו וניסו לשלב בין התאוריות, זו של הצמחים וזו של הדיקור. אבל השילוב הזה לא נכון באמת, שימוש בצמחים לטיפול בכאבי גב יכלול צמחים שמניעים את הכבד ומחזקים את הכליות בעוד שהשימוש לכאבי הגב בדיקור יהיה במרידיאנים של שלפוחית השתן וכיס המרה – לא בגלל הקשר אל האיברים האלו, אלא פשוט בגלל שהמסלול שלהם עובר בגב ובסביבתו.
אז מה הם המרידיאנים האלו בכלל? ערוצים קסומים שעוברת בהם אנרגיית ריפוי זוהרת? נכון, לרפואה הסינית יש צדדים הוליסטיים שכאלה, אבל המרידיאנים הם חלק פיזי מהגוף שלנו, לרוב הם עוברים במרוחים בנמצאים בין השרירים לשרירים אחרים או לעצמות והם חלק בלתי נפרד מרקמות החיבור של הגוף. בשביל להסביר על רקמות החיבור אספר לכם על אחד השיעורים הראשונים שלמדתי באנטומיה, יש סוגים שונים של רקמות בגוף, אפיתל, שריר, עצב ויש את רקמות החיבור, שמחברות בין חלקים שונים של הגוף, אבל עדיין לא גילו את תפקודן המקורי.
אז בעצם רקמות החיבור האלו נמצאות במקומות שבין השרירים, איברים שונים בגוף או בין כל רקמה אחת לאחרת, ועדיין לא בטוחים מה הייעוד שלהן – נשמע בדיוק כמו המרידיאנים. כמו שהעור שלנו נמצא על כל הגוף, אבל הוא בעצם איבר אחד, ככה ניתן לראות גם את רקמות החיבור האלו ולהבין איך זה אפשרי שאני יכול לדקור את הזרת הקטנה של הרגל ולהשפיע על העין.
ברגע שמחט חודרת אל שכבת רקמת החיבור ומשפעלת אותה, היא יכולה לגרום לתגובה בהמשך המסלול של רקמת החיבור (מרידיאן) ואפילו לשלוח דרכו אותות או פקודות לשינויים פיזים בגוף כמו שיכוך כאב, שינוי התנהגות מערכות, שחרור הורמונים וכו'.
בעניין התגלית והפיתוח של שיטת הריפוי הזאת, אני יוצא מנקודת הנחה של רגליים על הקרקע ומחפש פתרון שלא כולל ביקור מעולמות אחרים או עזרה מכוח עליון. כשמסתכלים על ההסטוריה של סין ושיטת הממשל שלה, אפשר לראות את הקיסר כאיש העליון והחשוב ביותר, בעצם, כל דבר שנעשה באמפריה הסינית נעשה למענו. מן הסתם הקיסר העסיק רופאים טובים ושונים, גם לשם בריאותו שלו, גם למען פיתוח הרפואה והעזרה לעם וגם, בין היתר בנסיון לגלות את הפיתרון לחיי נצח. במקרה של התעניינות של קיסר בעולם הרפואה (כמו במקרה של הקיבר הצהוב) הוא ישאל את הרופאים שאלות רבות, יכתוב על כך ספרים וינצל לשם כך משאבים ככל העולה על רוחו. אחת הדוגמאות היא שיטת הוצאה להורג שכונתה "אלף החתכים" ונחשבה לעונש הנורא ביותר שהקיסר יכול היה להטיל על בן אדם. במהלכה הנענש יובא למקום ציבורי ושם יוכלו הרופאים והחוקרים של הקיסר "לקלף" אותו, לחתוך אותו ולחקור את גופו בעוד הוא בחיים. בצורה הזו גם הרופאים זוכים בניסיון והבנה של הגוף (אפילו טוב יותר ממכונת MRI של ימינו) וגם האדם מושפל מול כל העם (אנו נוטים לחשוב שמה שנורא בשיטה הזו הוא הכאבים, אבל האכזריות האמיתית הייתה שכולם ראו את הפנימיות של הנענש, את הסודות שלו, את התחום האישי שלו).
נתיחות כאלו וגם נתיחות אחרי המוות או ניסיון וטעיה של רופאים בסין הקדומה בהחלט תרמו לחוכמה וההצלחה של הרפואה הסינית, בנוסף אליהן אני יכול להבין את הרעיון של מציאת הנקודות ותפקודן על גבי המרידיאנים מהניסיון האישי שלי. מהשנה הראשונה ללימודים כשעוד רק חיפשנו את הנקודות ולחצנו עליהן, אפילו לפני שדיקרנו אותן זכורים לי טוב מאוד שני מקרים:
אחד מהם היה כשחבר לחץ לי על נקודה שמוספרה בתור SP6 ואני ממש הרגשתי כאילו שהוא לוחץ כ10 ס"מ גבוה יותר בנקודה שנקראת SP7, ממש הסתכלתי על האצבע שלו במקום אחד ולא האמנתי שאני מרגיש את הלחיצה במקום אחר, כאילו העניים שיקרו לי. אז ככל הנראה לפי שיטות דומות ותחושות שונות התגלו עוד ועוד נקודות, אם מישהו הרגיש את הנקודה השביעית ניסו לשפעל אותה ואז מצאו את השמינית והתשיעית וכו'.
דבר אחר היה כשלחצו לי על נקודה כלשהי ברגל ופשוט ירדה לי דמעה מהעין, סיפרנו על כך למרצה שהיה איתנו בכיתה, הוא הראה לנו את שם הנקודה "משקיף הדמעות של הרגל" ואמר שהיא באמת יכולה להשפיע על הדמעות, אני אפילו לא ידעתי את זה ועדיין הנקודה עשתה השפעה שכזאת.
בנוסף לכל זה, יש אנשים, בדרך כלל כאלו שמתרגלים מדיטציות, שיכולים להרגיש את המסלולים וההשפעות של המרידיאנים, זה לא משהו שקל לעשות ולא כל אחד יכול, אבל כמו שיש אנשים שיכולים לעצור את הנשימה ליותר מ10 דקות או להזיז את האוזניים ויש כאלו שלא מסוגלים לעשות את הדברים האלה, כך ניתן להאמין שיש כאלו שמרגישים ויכולים לתאר את המרידיאנים. פעמים רבות קורה שאני מדקר מטופל והוא מתאר לי מין מסלול שהוא מרגיש בגוף, כמו זרם, נימול או השפעה מוזרה והתיאור שלו מקביל למסלול של המרידיאן בו אני מטפל.
הבנו איך המרידיאנים התגלו, אבל כדי להשתמש בהם נכון יש כל מיני משתנים עליהם יש לחשוב. הדבר החשוב ביותר לדעתי הוא האינדיקציות הספציפיות של הנקודות, כתוב בספרות העתיקה דברים ממוקדים מאוד שמייחדים כל נקודה, כמו למשל "משקיף הדמעות" שיכולה להשפיע על העניים והדמעות. שימוש במידע הזה יכול לתת לטיפול את כוח הניסיון של אלפי שנים. חוץ מהאינדיקציות יש דבר נוסף עליו מסתמכים פעמים רבות ונקרא "הדמיה", ברפלקסולוגיה למשל משתמשים בזה המון, משווים את כף הרגל אל הגוף כולו וכך אפשר להשתמש בבוהן הגדולה כדי לטפל בראש, הסינים לקחו את זה צעד קדימה ועושים הדמיות כאלו בכל איבר בגוף. גם הזרת יכולה לדמות את כל הגוף וגם המרחק מהכתף לכף היד, הברך יכולה לדמות את המרפק והפנים את מרכז הגוף.
אז כדי לטפל בבעיה כמו טחורים מדממים למשל, אשתמש בתשאול כדי להבין ממה נבעה הבעיה, איזה איבר כשל בתפקודו לשימוש בצמחים (זה יכול להיות לדוגמא הטחול, שאחד מתפקידיו הוא להחזיק את הדם בכליו ולמנוע צניחה של אברים). ובדיקור אשתמש במרידיאנים שידועים ביכולתם לטפל בבעיות של כלי דם, צניחה או מקושרים אל פי הטבעת באופן ישיר (המסלול שלהם ממש יכול לעבור שם) ואחפש את הנקודות עם האינדיקציות הטובות ביותר. אז אשתמש בנקודות על מרידיאן המעי הגס שקשור לאזור וגם בשל הריאות והטחול שיכולים למנוע את הצניחות ואולי אחשוב להשתמש במרידיאן שלפוחית השתן שיש לו השפעה חזקה על האנוס, או בנקודות סביב הפה, בהדמיה שלו לפי הטבעת או בקודקוד הראש כדי להשפיע על הצד השני של מרידיאן ולעזור לגוף "למשוך כלפי מעלה"
בבעיה כמו כאבי גב מפריצת דיסק למשל, אוכל לגלות איפה עובר הכאב, ואיזה מרידיאן מושפע ממנו (זה יכול להיות גם יותר מאחד) ואז אשתמש בנקודות שידועות ביכולת שלהן לשכך כאב על גבי המרידיאן הפגוע ובנקודות שמדמות את עמוד השידה ויטפלו בו.
כמובן שהסיפור הוא הרבה יותר רחב, אבל אני מקווה שעזרתי לכם להבין לפחות קצת יותר את הכוח של הדיקור הסיני ומקווה שתדעו שהוא יכול לעזור למגוון רחב של בעיות.
נתראה בקליניקה,
ברק גומבוש.