• ברק גומבוש

התקף חרדה



התקפי חרדה זו חוויה מאוד לא נעימה שהפכה להיות דבר נפוץ בימינו. כבר מזמן רציתי לכתוב עליהם ועכשיו, תקופת הקורונה, זה זמן רגיש מאוד שיכול לעורר התקפים כאלו אצל המון אנשים. זה מלחיץ אפילו יותר כי אנשים שחווים את זה עכשיו בפעם הראשונה וסובלים מסחרחורות או קוצר נשימה בטוחים שהם נדבקו במחלה למרות שזה כלל לא נכון.

לכן חשוב להכיר את המשמעות ולדעת איך להתמודד עם התקפי החרדה בעצמנו ובנוסף להכיר את הדרכים בהן אפשר לעזור למישהו לידנו שסובל מהם.

מי שלא חווה התקף חרדה בעצמו יתקשה להבין את מי שכן ולעזור לו. אפשר לקרוא על זה, ללמוד את התסמינים, להכיר את ההשפעה על הנשימה, הלב, ההזעה. אבל אם לא חשת מעולם את תחושת חוסר השליטה וההרגשה שהעולם הגיע אל קיצו יהיה קשה מאוד לפתח את האמפתיה הדרושה כדי לעזור לבן אדם ולפעמים האינסטינקט הראשוני יגרום לנו לעשות בדיוק את ההפך ממה שצריך. לתת איזה "צ'פחה" או להגיד "מה יש לך? צא מזה!" לא יעזור וזה יראה ברור לחלק מהאנשים אבל גם לשאול "מה גרם לזה פתאום?" או "איך אפשר לעזור?" לא יהיו הצעדים הכי מוצלחים.

התקף החרדה הראשון שלי היה כשהייתי חייל. אני יודע שאתם מדמיינים אותי עכשיו בעזה מוריד את הראש בזמן שיורים לכיווני עם סכנה מיידית לחיים שלי, אבל זה לא המקרה. זה דווקא קרה בסוף השבוע, כשהייתי בבית.

כשאני מסתכל אחורה אני יכול להבין שכל ה3 שנים האלו היו בעייתיות מאוד, אלו היו אשכרה זמנים של סטרס בלי הפסקה וזה גם השפיע מאוד על המחשבות ותפיסת העולם. באותו סוף שבוע ההורים שלי היו בחו"ל והייתי לבד בבית, כדי לא לאכול לבד ארוחת שישי, מי שהייתה חברה שלי באותו זמן הזמינה אותי לאכול עם המשפחה שלה בפעם הראשונה. חזרתי מהבסיס ואיכשהו נרדמתי בצהרים בלי להתכוון. כשהתעוררתי היה כבר חשוך, לא היה ברור לי איפה אני ומה קורה, רק הרגשתי שאני לא יכול לנשום, לא היה איתי מישהו להגיד לו את זה והתחושה הלכה והתגברה כשבניתי לעצמי את הסיפורים בראש שאם קורה לי משהו עכשיו אף אחד לא יכול לעזור לי כי אני לבד. הייתי לחוץ מאוד ולא נרגעתי, בסופו של דבר מצאתי את עצמי מתקשר לבטל את ההגעה שלי לארוחת הערב מלא בבושה ולא יודע אפילו להסביר למה. עם הזמן נשארתי לבד וזה הלך ודעך.

אחרי האירוע הזה עברו שנים בלי שום דבר דומה. סימנתי את זה בתור אירוע חד פעמי והמשכתי הלאה. הפעם הבאה בה נפגשתי עם התקף חרדה הייתה אחרי שנים.

בדיעבד אני יודע שהטריגר היה מבצע עמוד ענן בו הקפיצו אותי למילואים בשישי בערב ותוך משהו כמו 48 שעות מצאתי את עצמי בין ישיבה בפאב עם כוס בירה וזה שאני שוכב בחול ורקטות שורקות מעלי. באותו זמן לא הרגשתי שזה משפיע עלי בכלל, אבל אחרי משהו כמו שנה היה לנו אימון מילואים בו התקף החרדה חזר ובגדול.

זה היה ביום הראשון של האימון, יותר נכון בערב. היינו באמצע המדבר והחושך ירד כשהתכוננו לתרגיל ופתאום משום מקום הרגשתי את התחושה הנוראית הזאת שוב מגיעה. לא הייתי מרוכז, קמתי, התרחקתי מאנשים, ניסיתי להשתחרר מזה, לא סיפרתי כלום לאף אחד כי אני בן אדם בשנות ה20 לא ילד קטן שמפחד מהחושך. בכל פעם שהיה צריך לעשות משהו הצלחתי לשלוט בעצמי וזה נרגע קצת, אבל בכל רגע שרק היינו צריכים לשבת ולהשתעמם בחושך זה חזר ובגדול והמחשבות בראש רצות ואומרות שאני לא יכול לצאת לתרגיל ואיך אני אסתדר ושאני לא בסדר. בסוף מצאתי את עצמי יושב בצד כשמישהו אחד היה לידי והתחילה לי גם היפר ונטילציה, זה אומר שהנשימות שלי התחזקו ונהיו מהירות יותר ובגדול זה פשוט יוצר עוד יותר היסטריה. כבר הייתי עם דמעות בעניים והבן אדם לידי ניסה להרגיע אותי, הוא הסביר לי שאני עובר התקף ושזה יעבור ואז באמת הלך ונרגע. באותו לילה ההתקפים האלו באו והלכו כל כמה דקות ואני חשבתי שאני משתגע. שני דברים עזרו לי מאוד. מישהו שהציע לי איזה משהו מתוק לאכול ומישהו שפשוט נתן לי חיבוק. בסופו של דבר ברגע שהתרגיל התחיל ויצאנו אליו הכל נשכח מאחור כאילו כלום, אבל התקפים דומים היו לי מאז בכל מיני תחומים של החיים ולא רק בצבא, בעיקר כשאני ממתין למשהו.

אז כשהתקף חרדה מגיע הוא כולל דפיקות לב חזקות, הזעה ומשפיע על הנשימה. בנוסף מגיעה התחושה שלא שולטים על הגוף, אי אפשר לעצור את זה ומרגישים בודדים ושהעולם הולך להיגמר. מבחינה סינית זה קשור למשהו שנקרא ה"מחמם העליון" שהוא מדבר בעיקר על אזור החזה, הריאות והלב. הקשר לדופק ולנשימה נראה כאן הגיוני, אבל הלב הסיני גם קשור מאוד להזעה וגם לתקשורת עם העולם, אם הוא נפגע אנחנו עלולים לראות את המציאות בצורה שונה ממה שהיא באמת וזה עוד משהו שקורה בהתקף חרדה, מה ההבדל בין 5 דקות לפני ההתקף ולזמן ההתקף עצמו? אתה נמצא באותו מקום באותה סיטואציה, פשוט רואה אותה באור אחר.

חוץ מהדברים ה"רגילים" סביר להניח שבזמן שהגוף במצוקה החולשות הכי גדולות שלו יתעוררו. כלומר, מי שסובל ממעי רגיז גם כך יסבול מכאבי בטן ושלשולים, אנשים עם בעיות שתן יצטרכו ללכת גם הם לשירותים ומישהו עם קיבה רגישה עלול גם להרגיש בחילות או אפילו להקיא.

ההתמודדות עם התקף חרדה מתחלקת לשלושה חלקים:

- יציאה מהתקף אקוטי.

- הכנה מראש להתקפים שעלולים להגיע בעתיד.

- עזרה מבחוץ.

יציאה מהתקף אקוטי:

בום! התקף חרדה מתחיל! ככה זה, הוא מגיע פתאום. מרגישים שהולכים למות, לא מצליחים לנשום, הלב בדופק מואץ, מאבדים שליטה ולא מצליחים להרגע.

דבר ראשון שכדאי לעשות זה לשתף מישהו שנמצא לידכם שאתם לא חשים בטוב, זה יכול להוביל לשני דרכים, או להרגיע ולתת עוד כמה רגעים לנשום, או דווקא להחמיר את המצב, ברגע שמודים באופן גלוי שזה קורה לפעמים זה מתפרץ עד הסוף. החדשות הטובות הן שגם אם זה מחמיר זה ירגע בקרוב, לפעמים רק הניסיון לדחות ולמנוע התקף הוא מה שמאריך אותו, במקום להוציא הכל וזהו.

דבר אחר שיכול לעזור זה לצאת מהסיטואציה שנמצאים בה הוא לעבור חדר. מכירים את זה שאתם הולכים מהסלון למקרר, פותחים אותו ופתאום שוכחים מה רציתם? זה בגלל שכשאנחנו עוברים חדר המוח שלנו משנה כיוון ומתחיל קו מחשבה חדש. כשרוצים מיץ תפוזים מהמקרר זה עובד לרעתנו, דווקא כשהמוח מתקבע על התקף חרדה זה יכול לעבוד לטובתנו.

עוד דבר פשוט יחסית שאפשר לעשות הוא לזוז, לנוע אפילו לצאת לאיזה סיבוב הליכה זריז. ספורט והגברת קצב הלב הוא משהו שמחקרים מראים שיכול להוציא אותנו מהתקפי החרדה.

אפשר לאכול משהו מתוק ומנחם, לדבר, אפילו בטלפון, עם מישהו שאוהבים ויכול להרגיע ואפילו לנסות לישון קצת אם זה אפשרי.

מבחינת נקודות דיקור סיני שאפשר ללחוץ עליהן אני יכול לחשוב על 3 נקודות שהכי יתאימו –


PC-6

זו נקודה שנמצאת על הזרוע במרחק של 3 אצבעות מפרק כף היד בין שני הגידים הכי גדולים שיש באזור, קל יותר להבין מתמונה. יכול להיות שהנקודה הזאת נראת לכם מוכרת כי זו אותה נקודה שיכולה להקל על בחילות (לינק).

הקווים הכתומים מסמנים את הגידים הגדולים בינהם נמצאת הנקודה. הקוים הכחולים את המרחק מפרק כף היד והנקודה הירוקה את מיקום הנקודה עצמה. יש ללחוץ עליה, אפשר גם בתנועות מעגליות. שני הצדדים יעזרו אותו דבר.


Yin Tang

הנקודה הזאת היא העין השלישית, מרגיעה מאוד ואני דוקר אותה כמעט בכל טיפול כדי שהמטופלים יהיו נינוחים יותר ולא יפחדו מהמחטים הבאות.



Shen Men

זו נקודה שנמצאת באוזן, אפשר לנסות למצוא אותה במישוש או להסתכל בראי. הנקודה הזאת קטנה יותר ולכן כדאי ללחוץ עליה עם קצה הציפורן ולא עם האצבע כולה.

הקו הכחול מסמן אזור באוזן שנקרא "טרנגולר פוסה" זה שקע כמעט משולש שיש לכולם באוזן. בשפיץ שלו יש את האזור שמסומן בירוק. זו הנקודה.




הכנה מראש להתקפים שעלולים להגיע בעתיד:

התקף חרדה, בין אם הוא קצר, ארוך או בא והולך לסירוגין נגמר בסופו של דבר. הראשון הוא הקשה ביותר, כי לא יודעים מה הולך לקרות ואלו תחושות שלא היכרתם עוד מעולם. הבאים יהיו קלים יותר בדיוק בגלל הידיעה שכמו שהם מתחילים כך הם נגמרים. ובכל זאת, כדאי להתכונן מראש ולעשות עבודה עצמית כדי שההתקף הבא יעבור יותר בקלות.

קודם כל, להבין ולהכיר את כל מה שכתבתי כאן קודם, הכלים שיש לנו להתמודדות עם התקף אקוטי. חוץ מזה חשוב להבין שהתקפי חרדה הם דברים נפוצים וטבעיים, לא צריך להתבייש או לפחד לבקש עזרה ולא לשפוט את עצמכם. מבחינת תזונה מומלץ לצמצם קפאין מכל מקור. אחד הדברים שהכי עזרו לי בהתמודדות שלי, זה הסקרנות והרצון להבין. בזמן התקף אפשר ללמוד על עצמנו ועל אחרים המון. אם מצליחים להתרכז ולהיכנס למצב של התבוננות עצמית. חשוב לציין שזה צריך להגיע מבפנים. כשמישהו שלא מיומן בהתבוננות עצמית לידכם בעיצומו של התקף חרדה הדבר האחרון שאתם רוצים שהוא יעשה זה לנסות להתבונן על עצמו, הוא כנראה לא יצליח לעשות זאת בצורה לא שיפוטית ויגיע למסקנות לא נכונות שהמצב רק ילך ויחמיד בלי שום תיקווה, שזה כמובן לא נכון.

אם אתם בכל זאת רוצים להיות מסוגלים לעשות זאת זה משהו שדורש תרגול מדיטציות ואת היכולת להיות מחוברים לכאן ולעכשיו. אם אתם מחפשים את הצעדים הראשונים אז אפשר להתנסות בסרטון מדיטציה למתחילים שהכנתי לפני כמה שנים: לינק לסרטון ביוטיוב.

עזרה מבחוץ:

כשמישהו לידנו בעיצמו של התקף חרדה, בין אם הוא מבקש עזרה או אם אנחנו מזהים את זה בעצמנו לפי הסימנים. מה אנחנו אמורים לעשות?

העצה הכי טובה שלי היא קודם כל להיות כלב. תחשבו מה כלב היה עושה אם היה רואה את הבעלים שלו במצוקה. לא, אני לא מדבר על ללקק לו את הפנים, אבל כן להיות שם בשבילו. בשקט. להיות קרוב, לגרום לו להבין שאתם שם לכל דבר שלו יזדקק. ממש לא צריך להגיד יותר מדי, אבל אם כן מדברים צריך לזכור שכשמישהו בהתקף חרדה הוא לא רואה את המציאות כמו שהיא באמת. לשאול אותו שאלות פתוחות יתן תשובות חסרות ביטחון או אמת, לא לשכוח שהוא עלול להרגיש גם בושה. אם שואלים שאלות כדאי שהן יהיו שאלות כן\לא.

להביא לך מים?

רוצה משהו מתוק?

רוצה לנוח?

קר לך?

על שאלות כאלו יהיה קל יותר לענות.

במקרים חמורים שהבן אדם בהיסטריה טוטאלית אפשר לקחת משהו מעולם הצלילה (אני צוללן 2 כוכבים זוכרים? – לינק). לאחוז את הפנים שלו מהצדדים בשתי הידיים (לא בכוח) ולפקס אותו בפנים שלכם. להסביר שאתם כאן והכל בסדר. עוד רגע הרוחות ירגעו והכל יהיה שקט יותר.

מקווה שלמדתם משהו ושהמידע הזה יעזור לכם בעתיד.

חרדה זה רגש שנחוש אם אנחנו לא מאוזנים. אחת הדרכים הטובות ביותר לחזור לאיזון היא לתת למישהו לטפל בך. רפואה סינית טובה בזה מאוד ודיקור סיני מצויין בשביל להרגע ביום – יום. ואם בימי הקורונה אסור להיפגש בשביל טיפולים, אולי כדאי לנצל את הזמן בשביל צ'י קונג.

137 צפיות

מל"ל 7 רמת גן.

יהודה הלוי 7 מבשרת ציון.

קליניקות:

יצירת קשר:

אימייל: TheGombi@gmail.com

טלפון: 054-6416632

פייסבוק:

  • Facebook - Black Circle

© 2015 by Barak Gombosh & Ya'ara Mevorach. Proudly created with Wix.com