היום לפני 5 שנים טסתי לסין.
זה היה ה"טיול של אחרי צבא" ורציתי לטייל לבדי, תחילה תכננתי לטוס ליפן, אבל אחרי האסון של הכור הגרעיני שהתרחש שם החלטתי לשנות את היעד שלי לסין. באותו זמן לא ראיתי בין המדינות הבדל גדול כל כך, רציתי לצאת ממבשרת ציון ולהרחיק לכת יותר מזרחה מירושלים, לראות את העולם של המזרח הרחוק באמת ולהכיר אותו מקרוב, כמו שתקראו עוד מעט, לא התאכזבתי יותר מדי שהחלפתי בין "עולם הסמוראים" ל"ארץ הקונג-פו". הבחירה בסין נתנה כיוון מיוחד מאוד לחיים שלי. כן, כשטסתי כבר ידעתי שאני רוצה ללמוד רפואה סינית ואפילו נרשמתי ללימודים מראש, כזה אני, סולל את הדרך חצי שנה לפני שאני הולך עליה. אבל החוויות שעברו עלי שם עיצבו את האישיות שלי, האנשים שפגשתי שם חיזקו את החלטתי ללמוד רפואה סינית ולהתמחות בדיקור סיני וכמובן שהעובדה שטיילתי לבדי בצד השני של העולם נתנה לי הכוחות להבין שהכל בפרופורציות (כי מה זה כבר שריר תפוס או כאב ראש ביחס למחלת בטן מסתורית שתוקפת אותך כשאתה לבד על אי שבהסגר מחשש לסופת טייפון?).
היו תקופות בהן טיילתי לבד והיו תקופות בהן עם חברים מכל העולם. כל רגע בו הייתי לבדי חיזק את הביטחון העצמי שלי והזכיר לי גם כמה חברות ושותפות הם דברים חשובים בחיים, ובזמנים בהם הייתי עם חברים קיבלתי מהם המון. הפעם הראשונה שחוויתי דיקור סיני למשל, הייתה בנקודה הגבוהה ביותר של "צוק הנמר המדלג" אחרי הליכה של יום שלם. ולא, לא דיקר אותי חכם סיני עתיק על ראש ההר, אלא שרון בן-עמי, מטפלת נפלאה מצפון הארץ שפגשתי שם במקרה אחרי שסיימה את תקופת ההתנסות שלה בסין.
כמובן שיש עוד סיפורים רבים מהתקופה היפה הזאת בה טיילתי במזרח, כמו מנזר השאולין בו למדתי קונג-פו עם הנזירים, אכלתי איתם אוכל טבעוני והרגשתי נפלא. או המפגש עם דוקטור הו, שהוא מטפל סיני זקן מאוד שמתמחה בצמחי מרפא סינים וטיפל באנשים בתמורה לתרומה בלבד, דבר שהשפיע עלי מאוד ובעקבותיו אני מטפל בחיילים בחינם, תורם לקהילה באופן קבוע ומשתמש ברפואה הסינית כדי לעזור לכל מי שצריך במחירים נמוכים מהממוצע במקצוענות עם שיא הקשב ובאופן אישי. והסיפור הידוע בו הלכתי לאיבוד ביער ומצאתי את דרכי כי ראיתי עקבות בחול שהובילו אותי לילד מכפר שהיה באזור ועזר לי לחזור. אבל כל אלה הם סיפורים לפעם אחרת.
אני כותב על הטיסה שלי לסין משתי סיבות. הראשונה היא לספר לכם על ההבדל העצום בתרבויות שלנו ושל הסינים. כל דבר שנראה לנו מוזר להם נראה הגיוני ולהפך, בנסיעת רכבת אחת, חצי מהקרון נדהם לראות שאני קורא ספר מימין לשמאל, גם את מפת העולם הם מסרטטים בצורה שונה, כזאת שממקמת את סין במרכז ולא את אירופה. והדבר המדהים באמת הוא ששם הרפואה הסינית היא הרפואה המרכזית בה מטפלים באנשים ו"הרפואה המערבית" נדחקת לצד, בעוד אצלנו בירושלים, הרפואה הסינית נחשבת לעוד רפואה משלימה.
הסיבה השניה היא להתבוננות עצמית – המרחק הזה שעברתי ב5 השנים האחרונות הוא מדהים, אני לא חושב שיכולתי לדמיין באותו זמן איך החיים שלי יראו בשנת 2016. אני בטוח שלא יכולתי לדמיין את עוצמת השמחה שאני חש בכל פעם שאני עוזר למישהו להתגבר על כאב, לישון טוב יותר בלילה או להיפטר ממחלת העור שמציקה לו מגיל ההתבגרות. כמות הידע שצברתי לא נתפסת ואני עדיין ממשיך ללמוד בכל יום ומכל מטופל שאני פוגש או סטודנט ששואל אותי שאלה עליה לא חשבתי. וכמובן, הסיפוק של הגעה אל המטרות אותן הצבתי לעצמי בלי לוותר או להיכנע.
אתם זוכרים איפה אתם הייתם לפני 5 שנים?
לאן הגעתם עכשיו?
ואיפה תהיו בשנת 2021?
נחמד לחשוב על זה לא?
אז, בברכת חג פסח שמח ובריא.
ברק גומבוש, מומחה לרפואה סינית, ירושלים.
